תארו לעצמכם שאתם מנצחים במשימה הכי קשה וחשובה שהייתה לכם, אבל דווקא ברגע הניצחון קורה משהו שהופך את השמחה לעצב עמוק. זה בדיוק מה שקרה ליפתח. הוא יצא למלחמה מול בני עמון, וה' נתן לו ניצחון מזהיר ומוחלט, והאויבים נכנעו. אבל לפני המלחמה, יפתח הבטיח לה' הבטחה פזיזה. כשהוא חוזר הביתה כמנצח, בתו יוצאת לקראתו בשמחה עם תופים וריקודים. באותו רגע יפתח מבין את המחיר הכבד של ההבטחה שלו וקורע את בגדיו מרוב כאב.
הוא זועק לעברה הכרע הכרעתני. יפתח בעצם אומר לה: העמונים לא הצליחו לנצח אותי בקרב, אבל דווקא את זו שהכרעת אותי והבאת עליי אסון, כי פתחתי את הפה והבטחתי לה' ואני לא יכול לחזור בי. הכאב שלו עצום כי היא הייתה הילדה היחידה שלו. המילים אין לו ממנו בן או בת מסבירות שאולי לאשתו היו ילדים אחרים שגידל בביתו, אבל ממנו עצמו לא היה לו אף ילד מלבדה.
בסופו של דבר, בתו של יפתח לא נפגעה בגופה, אלא הוקדשה לה' ונאלצה לחיות כל חייה בבדידות ומבלי להתחתן. הדבר הכי כואב בסיפור הוא שאפשר היה למנוע את זה. פנחס הכהן יכול היה לבטל את הנדר של יפתח, אבל בגלל גאווה של שניהם זה לא קרה. יפתח הרגיש מכובד מדי כדי ללכת לפנחס, ופנחס סירב ללכת ליפתח. בגלל הגאווה הזו שעלתה באובדן הבת, שניהם נענשו משמיים בעונשים קשים.
האופי הבעייתי של יפתח לא התחיל שם. עוד לפני המלחמה התקבצו סביבו אנשים בטלנים, פשוט כי גם הוא התנהג כך, ובדרך כלל בני אדם נוטים להתחבר לאנשים שדומים להם באופיים.