ויקרא, פרק א׳, פסוק י״ד

קרבן העוף מהווה חלופה נגישה לאדם עני, ולמרות ערכו החומרי המועט הוא מובא מתוך ענווה ורצוי לפני ה' בדיוק כמו קרבנות יקרים, כפי שמודגש במילים וְאִם מִן־הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ לַה'. הדיוק להקריב רק חלק מִן־הָעוֹף מלמד שבניגוד לבהמה אין בו פסול של מום רגיל אלא רק של חוסר איבר שלם, וכן שקרבן זה מובא על ידי יחידים בלבד. התורה דורשת להביא מִן־הַתֹּרִים אוֹ מִן־בְּנֵי הַיּוֹנָה משום שאלו עופות המצויים בקרבת האדם ומסמלים נאמנות מוחלטת, תוך הקפדה שהַתֹּרִים יהיו בוגרים ובְּנֵי הַיּוֹנָה יהיו גוזלים רכים. סיום הפסוק במילים אֶת־קָרְבָּנוֹ נועד ללמד שהעופות חייבים להיות בגיל הכשר גם בשעת ההקדשה וגם בשעת ההקרבה בפועל.