ויקרא, פרק א׳, פסוק י״ג

תחילה יש לנקות את מעיו של הצאן, וְהַקֶּרֶב, ואת רגליו, וְהַכְּרָעַיִם, שאותם יִרְחַץ בַּמָּיִם כדי להגישם למזבח באופן מכובד, לעיתים אף כאשר הם מעורבבים עם איברי קורבנות אחרים. לאחר מכן וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל, כלומר יוליך את האיברים אל כבש המזבח, פעולת קודש המחייבת כהן ומוזכרת כאן במפורש בשל המרחק בין מקום השחיטה בצפון למזבח שבדרום. בשלב הבא הכהן יניח את האיברים על האש, וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה, כדי שהאדים העולים מן הבשר ייצרו אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לה'. לבסוף הכתוב מסכם כי קורבן זה עֹלָה הוּא, בשימוש בלשון זכר המתייחס לבעל החיים המוקרב, תוך רמיזה הלכתית שהקורבן כשר בדיעבד גם אם חסרו בו תהליכי הכנה משניים, אך נפסל לחלוטין אם לא נשחט בצפון העזרה.