שחיטת הקורבן צריכה להיעשות על הקרקע בצדו הצפוני של המזבח, כאשר המילה אֹתוֹ מלמדת שרק הבהמה עצמה חייבת להימצא שם, ואילו השוחט רשאי לעמוד בחוץ. המונח עַל יֶרֶךְ מתאר את צד המבנה, ומכך נלמד שחזית המזבח הייתה בדרום, כך שהצד הצפוני נותר פנוי ומכוון ישירות מול ההיכל, מיקום המוגדר כ־לִפְנֵי ה'. הבאת קורבן הצאן דווקא צָפֹנָה נועדה להמתיק את מידת הדין, לכפר על חטאים נסתרים, ולהזכיר לזכות את אפרו הצפון של איל יצחק. לאחר השחיטה, וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הזכרים בלבד, אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
ויקרא, פרק א׳, פסוק י״א
פרשת ויקרא
וְשָׁחַ֨ט אֹת֜וֹ עַ֣ל יֶ֧רֶךְ הַמִּזְבֵּ֛חַ צָפֹ֖נָה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְזָרְק֡וּ בְּנֵי֩ אַהֲרֹ֨ן הַכֹּהֲנִ֧ים אֶת־דָּמ֛וֹ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.