ויקרא, פרק א׳, פסוק י״ב

הקרבת קורבן הצאן דורשת חלוקה מקצועית, שבה מפרקים את הבהמה למנות יפות לאחר הפשטת עורה ואין מעלים אותה בשלמותה. תחילה וְנִתַּח הכהן את הקורבן לִנְתָחָיו המרכזיים בלבד, מבלי לחתוך את הנתחים עצמם לחתיכות קטנות יותר. התורה מציינת בנפרד את רֹאשׁוֹ וְאֶת פִּדְרוֹ, כלומר את החלב, משום שהראש מותז כבר בשעת השחיטה ואינו זקוק להפשטה או לניתוח נוסף, ואילו החלב נפרס על אזור השחיטה שלו. לבסוף, וְעָרַךְ הַכֹּהֵן אֹתָם בסדר מופתי עַל הָעֵצִים, כאשר הראש והפדר מועלים ראשונים למזבח, ושאר האיברים מונחים בדיוק על פי הסדר שבו נותחו.