כאשר האדם מביא את קרבנו, הוא וְסָמַךְ יָדוֹ בעצמו וללא שליח, ונשען בשתי ידיו ובכל כובד משקלו עַל רֹאשׁ הָעֹלָה, ללא חציצה, כדי להעביר אליה באופן סמלי את חטאיו. פעולה זו אינה חלה על עופות, ובעקבותיה הקרבן מפיס את הכעס ומתקבל ברצון, כך שוְנִרְצָה לוֹ לעורר מחדש את אהבת ה'. מטרת התהליך היא לְכַפֵּר עָלָיו, כלומר לכסות ולנקות את נפשו מביטול מצוות עשה, ממחשבות רעות או משגגות נסתרות לחלוטין. בסופו של דבר, הכפרה מסירה את המחיצה הרוחנית שנוצרה בעקבות החטא ומאפשרת לאדם לשוב ולהתקרב לבורא.
ויקרא, פרק א׳, פסוק ד׳
פרשת ויקרא
וְסָמַ֣ךְ יָד֔וֹ עַ֖ל רֹ֣אשׁ הָעֹלָ֑ה וְנִרְצָ֥ה ל֖וֹ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.