ויקרא, פרק א׳, פסוק ט׳

פסגת הקרבת העולה היא הפיכת הבהמה לעשן, תהליך המהווה תחליף רוחני לגופו ולמחשבותיו של האדם ומבטא את התמסרותו לה'. לפני ההעלאה לאש מנקים את האיברים הפנימיים המלוכלכים ואת החלקים התחתונים של הרגליים, ולכן וְקִרְבּוֹ וּכְרָעָיו יִרְחַץ בַּמָּיִם, פעולה השומרת על כבוד המזבח ומסמלת את טהרת הפנימיות והחיצוניות של האדם גם יחד. לאחר מכן, העבודה מוגבלת לכהן בלבד, וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל הַמִּזְבֵּחָה, כשהוא שורף את כל חלקי הבהמה המחוברים לבשר כדי לרוממם לעולם הרוחני. הקרבן חייב להיעשות בכוונה מפורשת לשם עֹלָה הנשרפת כליל באש, אִשֶּׁה, ופעולה זו של הכנעה יוצרת רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה', כלומר גורמת נחת רוח למקור הרחמים על שנעשה רצונו.