תארו לעצמכם שאתם צריכים לארוז פתאום את כל החפצים שלכם ולעזוב את הבית החם והמוכר למקום רחוק ולא ידוע. הנביא פונה אל תושבי ירושלים שעומדים לצאת לגלות, ומשווה את העזיבה הקשה של העיר לתהליך של לידה. הוא אומר להם חוּלִי וָגֹחִי, כלומר, אתם תרגישו כאב ותרעדו, ואפילו תיאנחו בכבדות מרוב קושי, ממש כמו אישה שעומדת ללדת.
הנביא מסביר שזה קורה כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה, בקרוב תצטרכו לעזוב את ירושלים ואת הערים המוגנות שלכם. בהתחלה, וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה, תגורשו מהבתים ותיאספו כולכם יחד בשטח הפתוח תחת כיפת השמיים, שם תחכו כקבוצה גדולה עד שיובילו אתכם לארץ זרה. המסע הזה יימשך עד שוּבָאת עַד בָּבֶל, תגיעו לארץ בבל הרחוקה.
זה אולי נשמע עצוב, אבל בתוך כל הקושי מסתתרת הבטחה גדולה. הנביא מרגיע את העם ואומר שדווקא שם תִּנָּצֵלִי. מתוך הגלות בבבל תתחיל הישועה, ושָׁם יִגְאָלֵךְ ה' מִכַּף אֹיְבָיִךְ. ה' מבטיח שהוא בעצמו ישחרר אתכם מהאויבים ויחזיר אתכם הביתה לירושלים בכוחו הגדול, בלי שתצטרכו עזרה ממלכים אחרים. ממש כמו שאחרי כאבי הלידה מגיעה שמחה גדולה של תינוק חדש, כך גם אחרי הקושי של הגלות תגיע השמחה העצומה של הגאולה.