תארו לעצמכם רועה צאן אוהב ודואג, שיוצא לחפש את הכבשים שלו שהלכו לאיבוד ונפצעו בדרך. הנביא משתמש בציור היפה והרך הזה כדי לתאר איך ה' יחזיר את עם ישראל מהגלות באחרית הימים. ה' מבטיח אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה, כלומר, הוא יאסוף את הכבשה שקשה לה ללכת ואינה יכולה לזוז ממקומה. זהו משל לעם ישראל שסבל מכאב וממצוקה בזמן הגלות, וה' מבטיח לאסוף ולרפא אותו. לאחר מכן ה' אומר וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה, שהיא הכבשה שתעתה בדרך, התרחקה והגיעה לארצות זרות. ה' יקבץ את כל מי שהתפזר למקומות רחוקים ויחזיר אותם הביתה. בסוף ההבטחה נאמר וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי, מילים שמתייחסות לצרות ולקשיים שהעם עבר בגלות. יש כאן הבטחה מנחמת מאוד: באותה מידה בדיוק שבה העם סבל ועבר זמנים קשים, כך ה' עתיד לעשות להם טוב, לשמח אותם ולהיטיב עמם כשתגיע הגאולה.
מיכה, פרק ד׳, פסוק ו׳
בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא נְאֻם־יְהֹוָ֗ה אֹֽסְפָה֙ הַצֹּ֣לֵעָ֔ה וְהַנִּדָּחָ֖ה אֲקַבֵּ֑צָה וַאֲשֶׁ֖ר הֲרֵעֹֽתִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.