תפילה עמוקה ונוקבת עולה מתוך דברים אלו, בה מנהיג העם עומד לפני ה' ומבקש רחמים תוך נטילת אחריות אישית ולאומית כאחד. הבקשה משלבת התמדה חסרת פשרות עם וידוי כן, המקיף את העם כולו אך אינו פוסח על היחיד ומשפחתו.
בפנייתו אל ה', המילה נא משמשת לשון בקשה ותחנונים, או לחלופין דרישה שההקשבה האלוהית תתרחש עתה, ברגע זה [מצודת ציון]. המילה קשבת מוסברת על ידי רוב הפרשנים כשם תואר המבטא שמיעה והאזנה, במשקל דקדוקי הדומה למילים כמו "קושבת" או "עיוורת". לצד ההקשבה, הבקשה היא ועיניך פתוחות. אזכור העיניים בתפילה מוסבר כבקשה שה' יראה את דמעותיו של המתפלל [מצודת דוד], או כביטוי להשגחה אלוהית מיידית שנועדה למלא את הבקשה ללא דיחוי [מלבי"ם].
תיאור זמנה של התפילה מעורר שאלה, שכן נכתב היום יומם ולילה. הפרשנים מציעים כמה דרכים להבנת שילוב הזמנים. גישה אחת מסבירה כי המילה "היום" מתייחסת לעת ההיא ולבקשה הספציפית של הרגע, כגון בקשת רחמים לקראת עמידה לפני המלך [מצודת דוד, חומת אנך]. גישה אחרת רואה בכך רצף של התמדה: התפילה שאני נושא לפניך היום, היא אותה תפילה שאני מתפלל שוב ושוב, יומם ולילה בתמידות [אבן עזרא, מלבי"ם, חומת אנך]. הסבר נוסף הוא שהמילה "היום" מציינת יממה שלמה, המורכבת בהכרח מיום ומלילה [אבן עזרא].
בסיום הדברים, המתפלל עורך וידוי וכולל את עצמו בחטאי העם [ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שכבר אמר "אשר חטאנו", הוא מוסיף ומדגיש ואני ובית אבי חטאנו. תוספת זו נועדה להבהיר כי הכללת עצמו בחטאי הכלל אינה רק אמירה של דרך ארץ וענווה מן השפה ולחוץ, אלא הודאה ממשית באשמה אישית ומשפחתית. בנוסף, יש שמוצאים בווידוי זה הקבלה לסדר הווידוי של הכהן הגדול ביום הכיפורים, המתוודה על עצמו, על ביתו ועל כל ישראל. עם זאת, סדר המילים כאן שונה במכוון מסדר הווידוי של הכהן הגדול, כדי להורות על ענווה וכדי שהמתפלל לא ייראה כמי שמחזיק את עצמו בדרגת כהן גדול [חומת אנך].