הבטחת הגאולה וקיבוץ הגלויות תלויה באופן ישיר בחזרתו בתשובה של העם. כאשר בני ישראל יתחרטו על מעשיהם וישובו לקיים את התורה, תופעל ההבטחה האלוהית לאסוף כל גולה, אפילו המרוחק ביותר, ולהשיבו אל המרכז הרוחני.
הפרשנים מסכימים כי התנאי המקדים לגאולה מבוטא במילים וְשַׁבְתֶּם אֵלַי וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, כלומר התהליך יחל כאשר העם יתחרט וישוב אל ה'. בעקבות חזרה זו מובטח כי אִם יִהְיֶה נִדַּחֲכֶם, משמע גם אם יהיו אנשים מהעם מרוחקים ונידחים [ביאור שטיינזלץ]. הבטחה זו שעליה נשען נחמיה מבוססת על הבטחת התורה בספר דברים, שם נאמר לעם ישראל "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ" [רש"י].
מרחק פזורת הגולים מתואר במילים בִּקְצֵה הַשָּׁמַיִם, שפירושן בקצה העולם [ביאור שטיינזלץ]. משם ה' יקבץ אותם, כפי שמודגש במילה וַהֲבִיאוֹתִים, אשר נכתבת במסורת כ"והבואתים" אך נקראת "והביאותים" [מנחת שי], במשמעות שה' בעצמו יביא אותם חזרה אל ארצם [ביאור שטיינזלץ]. היעד הסופי של אותם נידחים הוא המקום הנבחר לְשַׁכֵּן אֶת שְׁמִי שָׁם, כאשר הכוונה ב"שמי" היא להשראת השכינה של ה' באותו מקום [מצודת דוד].