במדבר, פרק ל׳, פסוק ד׳

התורה משווה את דינה של אִשָּׁה לדין האיש ביכולתה לקבל על עצמה התחייבויות דתיות לַיהֹוָה, אך מסדירה את השפעתן האפשרית על התא המשפחתי. כאשר נערה נודרת נֶדֶר, שמשמעותו איסור שימוש בחפץ מסוים, או כשהיא וְאָסְרָה אִסָּר על עצמה באמצעות שבועה להימנע מהנאה או מפעולה, התחייבותה שרירה וקיימת. עם זאת, כדי למנוע פגיעה ביציבות הבית, הוענקה לאב סמכות לבטל התחייבויות אלו כל עוד הנערה נמצאת בִּנְעֻרֶיהָ, תקופת מעבר קצרה סביב גיל שתים עשרה שבה היא כבר בשלה שכלית להבין את מעשיה. סמכות זו חלה רק כאשר היא מוגדרת בְּבֵית אָבִיהָ, כלומר נתונה תחת רשותו ואחריותו המשפטית, מה שמוציא מכלל זה קטנה, אישה בוגרת, או מי שכבר נישאה ויצאה מרשותו בעבר.