חתימת פרשת קורבנות המועדים נועדה ליצור חציצה ברורה מפרשת הנדרים הבאה אחריה, כדי למנוע בלבול בהבנת הכתוב וללמד שאין להשוות בין ההלכות של שני הנושאים. הציווי מופנה הפעם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כולם ולא רק לכוהנים, שכן שמירת החגים והבאת הקורבנות הן חובות המוטלות על כלל הציבור. כאשר וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה את הדברים, הוא מסר את ההלכות ואת מהותן בדיוק מושלם וללא תוספת, ופירט את כל ההנחיות המעשיות כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה'. ציון השם אֶת מֹשֶׁה בסוף הפסוק, במקום שימוש בכינוי גוף רגיל, משמש כעדות של התורה לכך שהוא העביר את הציווי לעם ללא כל שגיאה או שינוי.
במדבר, פרק ל׳, פסוק א׳
פרשת פנחס
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹ֛ל אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.