כאשר נערה הנמצאת ברשות אביה נודרת נדר או אוסרת על עצמה איסור, התורה מעניקה לאב סמכות להתערב. במקרה שהאב מתוודע לנדר ובוחר לשתוק ולא להביע התנגדות, שתיקתו מהווה אישור משפטי, והנדר נכנס לתוקף מלא ומחייב.
הפועל וְשָׁמַע מעורר את השאלה כיצד על האב להתוודע לנדר. הפרשנים מסכימים כי האב אינו חייב לשמוע את הנדר ישירות מפי בתו, אלא די בכך שאחרים יידעו אותו על כך [רלב"ג, חזקוני, תורה תמימה, מלבי"ם]. עם זאת, נדרשת מסוגלות פיזית לשמיעה; אב חירש אינו יכול להפר או לקיים את נדרי בתו [בעל הטורים, תורה תמימה, מלבי"ם].
מעבר לעצם השמיעה, המילים אֶת־נִדְרָהּ מלמדות כי על האב לדעת במדויק את פרטי הנדר. אם האב טעה בהבנת תוכן הנדר, למשל, אם חשב שבתו נדרה שלא לאכול תאנים בשעה שלמעשה נדרה על ענבים, או שחשב שנדרה להביא קרבן והיא כלל נדרה בנזירות, שתיקתו או הפרתו אינן תקפות עד שיידע לאשורו איזה נדר נדרה במדויק, ואין להסתמך בעניין זה על השערות כלליות [תורה תמימה].
תגובת האב מתוארת במילים וְהֶחֱרִישׁ לָהּ, כלומר הוא שותק, אינו מתערב ואינו מביע התנגדות [ביאור שטיינזלץ]. המילה לָהּ מדגישה כי שתיקת האב חייבת להיות מכוונת במודע כלפי בתו. אם האב שמע את הנדר אך סבר בטעות שאשתו היא שנדרה, או שלא ידע כלל שזו בתו, שתיקתו אינה מקיימת את הנדר, והוא יוכל להפר אותו לכשיתברר לו שזו בתו [רלב"ג, תורה תמימה, מלבי"ם]. כדי שהשתיקה תהווה אישור מוחלט, עליה להימשך עד תום היום הטבעי, כלומר עד שקיעת החמה [רש"ר הירש].
באשר לסוג הנדרים שבהם האב יכול להתערב, קיימת מחלוקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שסמכות האב מוגבלת, בדומה לסמכות הבעל, רק לנדרים שיש בהם "עינוי נפש" (פגיעה ברווחתה הגופנית) או דברים שפוגעים במערכת היחסים ביניהם, וזאת מתוך הכנה לקראת חייה העתידיים כאישה נשואה. מנגד, ישנה דעה הגורסת כי לאב ישנה סמכות מוחלטת ובלתי מוגבלת להפר כל נדר של בתו [רש"ר הירש].
חלקה השני של ההוראה מנוסח תוך שינוי לשוני: הכתוב פותח בלשון יחיד (נִדְרָהּ) ועובר ללשון רבים (נְדָרֶיהָ), וכן כופל את לשון הקיום (וְקָמוּ... יָקוּם). שינויים אלו נדרשו במספר אופנים. גישה אחת מסבירה זאת מתוך התייחסות למורכבות הנדר: ייתכן שהנערה עשתה נדר אחד הכולל בתוכו פרטים רבים, כגון איסור על תאנים ועל ענבים יחד. המעבר מיחיד לרבים בא ללמד על ההשלכות של קיום או הפרה של חלק מן הנדר, וכיצד פעולה על פרט אחד משפיעה על הנדר כולו [אור החיים]. גישה נוספת מתמקדת בסופיות ההחלטה של האב; הכפילות של הפועל ק.ו.ם באה להדגיש שאם האב אישר וקיים את הנדר, ואפילו לרגע אחד, הנדר מתקיים לעולם והאב מאבד לצמיתות את זכותו לחזור בו ולהפר אותו לאחר מכן [תורה תמימה, מלבי"ם].