במדבר, פרק ל׳, פסוק ו׳

לאב יש סמכות לבטל באופן פורמלי ומפורש את נדרי בתו הנערה, ובתנאי שיעשה זאת בְּיוֹם שָׁמְעוֹ, כלומר באותו פרק זמן שבו נודע לו עליהם. בניגוד לבעל, האב רשאי להפר את כָּל נְדָרֶיהָ ללא יוצא מן הכלל, משום שבהיותה חלק ממשק ביתו נדריה עשויים לפגוע ברכושו או בכבודו. כאשר האב מבטל ומונע את הנדר באמירה מפורשת המכוונת ספציפית לבת, הרי שהֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ, והאיסור לֹא יָקוּם יותר. אף על פי שהנדר בוטל, נאמר כי וַה' יִסְלַח לָהּ, שכן היא זקוקה לכפרה על פזיזותה בנדר, על עבירה שביצעה לפני ההפרה, או על כוונתה לעבור על הנדר במזיד כשחשבה שהוא עדיין בתוקף.