במדבר, פרק ל׳, פסוק ט״ז

כאשר הבעל מנסה לבטל את נדרי אשתו אַחֲרֵ֣י שׇׁמְע֑וֹ, בין אם הכוונה היא שהמתין בשתיקה עד למחרת ובין אם הסכים להם תחילה ורק אז התחרט, הביטול המאוחר חסר תוקף. וְאִם־הָפֵ֥ר יָפֵ֛ר אֹתָ֖ם במצב כזה והוא מטעה את אשתו לחשוב שהנדר בוטל כדין או מכריח אותה לעבור עליו, היא פטורה מעונש. הבעל הוא שייענש וְנָשָׂ֖א אֶת־עֲוֺנָֽהּ, שכן הגורם תקלה לחברו נושא באשמתו, ומרגע שאישר את הנדר התורה מתייחסת לכך כאילו נדר בעצמו. עם זאת, אם האישה יודעת שהביטול אינו תקף ועוברת על הנדר במזיד היא תיענש על מעשיה, אך גם הבעל יישא באשמה על כך שיכול היה למנוע ממנה לחטוא ובחר לשתוק.