במדבר, פרק ל׳, פסוק י״ז

אֵלֶּה הַחֻקִּים מסכמים את פרשת הנדרים ומגדירים את גבולות העצמאות הדתית של האישה, כדי להבטיח שנדריה לא יתנגשו עם צורכי המשפחה. במערכת היחסים שבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ הבוגרת והנשואה, לבעל יש סמכות להפר רק נדרים שעלולים ליצור חיץ ביניהם, כגון נדרי עינוי נפש או עניינים המשפיעים על הקרבה וחיי האישות. באשר ליחס שבֵּין אָב לְבִתּוֹ, סמכות ההפרה שלו מוגבלת לרוב לאותם סוגי נדרים בדיוק, אף שיש הסבורים כי לאב ניתנה סמכות מוחלטת להפר כל נדר כדי לדאוג לכלל צרכיה ועתידה. המילים בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ מלמדות שכל עוד היא נערה הנמצאת תחת רשות אביה, ולא התאלמנה או התגרשה לאחר נישואין מלאים, האב מחזיק בזכויות ממוניות לגביה ובסמכות להפרת נדריה. במקרה של נערה מאורסת שעדיין שוהה בבית אביה וטרם נישאה במלואה, סמכות הפרת הנדרים מתחלקת בשותפות בין האב לבין הבעל המאורס.