במדבר, פרק ל׳, פסוק י״ד

סמכות הבעל להתערב בנדרי אשתו אינה מוחלטת, אלא מוגבלת לנדרים של לְעַנֹּת נָפֶשׁ, כלומר נדרים שיש בהם פגיעה וצער כמו צום או הימנעות מרחיצה, וכן לנדרים הפוגעים במערכת היחסים הזוגית. המילה כָּל מרחיבה סמכות זו גם לעינוי מועט ביותר או כזה שיורגש רק בעתיד. הפסוק מתמקד בעינוי נפש משום שרק נדרים אלו מופרים באופן מוחלט לתמיד, בעוד נדרים הקשורים לזוגיות יחזרו לתוקפם אם הנישואין יסתיימו. הקביעה אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ מדגישה שהבעל חייב לבצע זאת בעצמו ולא על ידי שליח, ורק לאחר שהנדר כבר חל בפועל. רוב המפרשים סבורים שסמכות האב בנדרי בתו מוגבלת באותו אופן, אך יש הסבורים כי הגבלות אלו נאמרו רק על הבעל, בעוד סמכות האב היא להפר כל נדר.