יצא לכם פעם להבטיח הבטחה שממש קשה לקיים, כזו שגורמת לכם להרגיש אי נעימות או צער? בתורה אנחנו לומדים על מצב מיוחד שבו אישה נודרת נדר, והבעל שלה יכול לעזור לה ולבטל אותו. אבל האם הוא יכול לבטל כל נדר שהיא נודרת? ממש לא. התורה מסבירה שהבעל יכול להתערב רק בנדרים שקשורים למילים לְעַנֹּת נָפֶשׁ. כלומר, נדרים שיש בהם צער או שמונעים מהאישה ליהנות מדברים רגילים. למשל, אם היא נדרה לצום, לא להתרחץ, או לא ללבוש בגדים יפים. בגלל שהפסוק מתחיל במילה כָּל, אנחנו לומדים שאפילו אם מדובר בצער קטן מאוד, כמו נדר לא לטעום פרי מסוים או תבלין אחד קטן, הבעל יכול לבטל אותו.
חוץ מזה, הבעל יכול לבטל גם נדרים שפוגעים בקשר הטוב ובשלום הבית שביניהם. למה בעצם יש לו את האפשרות הזו? התשובה מקסימה: בני זוג הם כמו קבוצה אחת. כשהאישה מצטערת וסובלת, גם לבעל כואב והוא סובל יחד איתה. לכן ניתנה לו היכולת לשמור עליה ועל הקשר שלהם. אם מדובר בנדר של צער, הביטול הוא לתמיד, אך אם זה נדר שקשור רק לקשר ביניהם, הביטול תקף רק כל עוד הם נשואים. אם היא נדרה נדר שאין בו שום צער והוא לא פוגע בקשר, הבעל לא יכול לבטל אותו, והיא תצטרך לבקש עזרה מחכם, כמו כל אדם אחר.
התורה גם מדגישה את המילים אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. המילה "אישהּ" מופיעה פעמיים כדי ללמד אותנו כלל מיוחד. בדרך כלל אפשר לבקש ממישהו אחר, שליח, לעשות במקומנו דברים. אבל כאן, הבעל חייב לקיים או לבטל את הנדר בעצמו, ולא על ידי שליח. בנוסף, הוא יכול לבטל רק נדר שכבר נאמר בפועל, ולא לבטל מראש נדרים שאולי היא תנדור בעתיד. הכללים האלו לא שייכים רק לבעל ואישה, אלא גם אבא יכול לבטל את הנדרים של הבת שלו, בדיוק באותה צורה ובאותם תנאים.