יצא לכם פעם להרגיש שאתם נמצאים בדיוק באמצע הדרך בין שני שלבים בחיים? התורה מספרת לנו על מצב מיוחד כזה. המילים וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ מדברות על נערה מאורסת. זהו שלב ביניים שבו היא כבר קשורה בהבטחה לחתן שלה, אבל עדיין לא התחתנה בחופה ועדיין מתגוררת בבית של אבא שלה.
בגלל שהיא נמצאת בתקופת המעבר הזו, קורה דבר מעניין אם היא נודרת נדר. למי יש את הכוח לבטל אותו? התשובה היא שהכוח מתחלק בשותפות בין אבא שלה לבין הארוס שלה. אף אחד מהם לא יכול לבטל את הנדר לבדו. אם רק אחד מהם מבטל והשני שותק, הנדר לא מתבטל לגמרי. יותר מזה, אם אחד מהם החליט בפירוש שהנדר צריך להתקיים, השני כבר לא יכול לבטל אותו בכלל.
המילים וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ מלמדות אותנו שהשותפות הזו עובדת אפילו על נדרים שהנערה נדרה עוד לפני שהיא התארסה, כשהייתה רק באחריות אביה. התורה נותנת לארוס כוח מיוחד להצטרף לאבא ולבטל גם את הנדרים הישנים האלו, כוח שקיים רק בשלב האירוסין, כי אחרי החתונה הבעל כבר לא יוכל לבטל נדרים ישנים שהיא הביאה מהבית.
בנוסף לנדרים, מוזכר גם מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ. הכוונה היא לשבועה. לפעמים אדם מדבר מתוך התרגשות גדולה או סערת רגשות, ובגלל הסערה הפנימית הוא אוסר על עצמו דבר מה בשבועה. התורה מדגישה שגם על ההבטחות הנרגשות האלו חלים בדיוק אותם הכללים, וגם אותן צריך לבטל בשותפות של האב והארוס.