קרה לכם פעם שאמרתם לחבר שמותר לו לעשות משהו, ואחר כך התברר שזה היה אסור, והחבר עשה טעות בגללכם? בתורה למדנו שלבעל יש אפשרות לאשר או לבטל את הנדרים של אשתו. אבל מה קורה אם הבעל שומע את הנדר, מסכים לו, ואז פתאום מתחרט ומחליט לבטל אותו?
המילים אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ לא מתארות רק שמיעה רגילה באוזניים, אלא מצב שבו הבעל שמע את הנדר והסכים לו. אחר כך הוא מתחרט ומנסה לבטל, כמו שכתוב וְאִם הָפֵר יָפֵר. אבל זה כבר מאוחר מדי, כי ברגע שהוא אישר את הנדר, הוא כבר לא יכול לבטל אותו.
עכשיו, תארו לכם שהבעל הולך לאשתו ואומר לה שהוא ביטל את הנדר. האישה סומכת עליו ומאמינה לו, והיא לא יודעת שבעצם הנדר עדיין קיים. כשהיא עוברת על הנדר, היא עושה זאת בטעות לגמרי. במקרה כזה, התורה קובעת כלל חשוב מאוד: וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ. הבעל לוקח על עצמו את כל האשמה. מכיוון שהאישה לא ידעה שההפרה לא עבדה, היא פטורה לגמרי, והבעל הוא זה שנושא באחריות על כך שהטעה והכשיל אותה. מכאן אנחנו לומדים עד כמה חשוב להיזהר כשאנחנו לוקחים אחריות על אחרים, כי מי שגורם לחבר שלו לטעות, לוקח את האחריות על עצמו.