תארו לעצמכם אישה בוגרת שחיה כעת בזכות עצמה. התורה מסבירה לנו מה קורה עם וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, כלומר אישה שכבר התחתנה בעבר וכעת היא עצמאית לחלוטין. מכיוון שהיא יצאה מבית אביה לתמיד ואינה כפופה לאף אחד, היא נושאת באחריות מלאה על כל מילה שיוצאת לה מהפה. לכן, כל נדר שהיא תידור יָקוּם עָלֶיהָ, כלומר הנדר יקבל תוקף חזק והיא תהיה חייבת לקיים אותו.
אבל רגע, יצא לכם לחשוב למה התורה בכלל צריכה לכתוב את זה? הרי זה נשמע מובן מאליו! אם אין לה אבא או בעל שאחראים עליה, ברור שאף אחד לא יכול לבטל לה את הנדרים. התשובה היא שהתורה רוצה ללמד אותנו כלל חשוב מאוד לעתיד: הכוח של הנדר נקבע תמיד לפי הרגע שבו אמרו אותו. אם אותה אישה נדרה נדר כשהייתה עצמאית, ואחרי תקופה מסוימת היא התחתנה עם איש חדש, הבעל החדש לעולם לא יוכל לבטל את הנדר הישן שלה. היינו עלולים לטעות ולחשוב שבעל חדש יכול לבטל נדרים מהעבר, ולכן התורה מדגישה שההבטחות שהיא נתנה כשהייתה ברשות עצמה נשארות קיימות, ורק חכם יכול להתיר אותן.