שמתם לב פעם איזה כוח עצום יש כשקבוצה שלמה של אנשים מאחלת לכם משהו טוב ביחד? התורה מצווה את אהרן הכהן וגם את בניו לברך את העם יחד, מכיוון שברכה של רבים חזקה הרבה יותר מברכה של אדם אחד, אפילו אם הוא צדיק גדול כמו אהרן. כשקבוצה מברכת יחד, הדבר מעורר המון רחמים ואהבה בשמיים. אפשר לראות את זה אפילו במילים של הפסוק. המילה דבר מסמלת בדרך כלל דיבור קשה, ואילו המילה לאמר מבטאת חיבה ורחמים. כשהכהנים מברכים יחד, הם הופכים את הקושי לרחמים, ולכן הפסוק עובר מיד מלשון קשה ללשון רכה ואוהבת.
אבל אם קבוצה גדולה של כהנים מברכת קהל ענק של אנשים, למה הברכה נאמרת בלשון יחיד, כמו במילה יברכך? התשובה היא שהכהנים אומנם מביאים את הברכה לכולם יחד, אבל ה׳ מסתכל על הלב של כל אדם בנפרד. הוא בודק את השמחה והמוכנות של כל אחד, ונותן לו ברכה אישית שמתאימה בדיוק עבורו.
ואם תשאלו למה הכהנים פונים ישירות אל העם במקום לבקש מה׳ שיברך אותם, זה מפני שעל ידי הדיבור הישיר הם מניחים את שם ה׳ על בני ישראל, וכך מכינים אותם להיות כלים שראויים לקבל את השפע. הדבר הזה גם מרגיע כהנים שאולי חוששים שהם לא מספיק צדיקים כדי לברך. התורה מזכירה להם שהם אינם המקור של הברכה, אלא רק הצינור שדרכו היא עוברת. התפקיד שלהם הוא להניח את שם ה׳ על העם, ולאחר מכן ה׳ בכבודו ובעצמו הוא זה שמברך.