חשבתם פעם מה היה קורה אם הייתם מפסיקים להסתפר ולהסתרק, ונותנים לשיער שלכם לגדול פרא בלי שום התערבות? זה בדיוק מה שעושה הנזיר. כאשר אדם מחליט להיות נזיר, הוא מקבל על עצמו הבטחה מיוחדת, והתורה קובעת שכׇּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, כלומר כל הזמן שההבטחה שלו קיימת, הוא מחויב לשמור על הכללים.
הכלל המרכזי הוא שתַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ. תער הוא סכין גילוח, אבל הכוונה המלאה היא שאסור לנזיר להוריד שיער בשום צורה, ואסור גם לאף אחד אחר לספר אותו. למה הוא בעצם עושה את זה? הנזיר רוצה להפסיק להתעסק ביופי החיצוני של הגוף שלו ולהתרכז בדברים חשובים ופנימיים יותר.
התקופה הזו נמשכת עַד מְלֹאת הַיָּמִים, שבדרך כלל מדובר על תקופה של לפחות שלושים ימים. בזמן הזה התורה מצווה עליו גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ. השיער הארוך והפרוע קצת מפריע ומכביד, וזה נועד לעזור לנזיר להיות אדם צנוע יותר, לא להרגיש גאווה, ולהתעמק בעבודה הרוחנית שלו מול ה'. השיער הארוך משמש כמו עטיפה ששומרת עליו מהסחות דעת של הסביבה ומאפשרת לו להסתגר קצת בתוך עצמו.
בגלל הכוונה הטהורה של הנזיר, התורה אומרת שהשיער שלו קָדֹשׁ יִהְיֶה. למרות ששיער פרוע יכול להיראות בדרך כלל לא מסודר או לא יפה, פה הוא הופך למשהו קדוש שאסור להשתמש בו לשום דבר. הרצון העמוק להתקרב לה' הופך את השיער הפשוט למעין כתר רוחני ומיוחד על ראשו של הנזיר.