במדבר, פרק ו׳, פסוק ה׳

במשך כׇּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תקופת הזמן הנמנית לקיום הנדר, הנזיר מתרחק מעיסוק ביופי חיצוני ומקדיש את כוח החיים שלו לה'. משום כך קובעת התורה כי תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עליו, איסור הכולל כל שיטה של הסרת שיער וחל הן על הנזיר והן על כל אדם אחר המבקש לגלחו. מצב זה נמשך עַד מְלֹאת הַיָּמִם, פרק זמן בסיסי של שלושים יום הנדרש כדי שהשיער יצמח ויהיה מורגש. כתוצאה מפרישות זו הנזיר ושיערו מוגדרים קָדֹשׁ יִהְיֶה, מה שאוסר את השיער בשימוש חולין ומייעד אותו לשריפה בסיום התהליך. על הנזיר להישאר במצב של גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ, כלומר צמיחה חופשית המשמשת כחומת בידוד רוחנית המאפשרת התמקדות פנימית בעבודת ה'.