במדבר, פרק ו׳, פסוק ב׳

קבלת נזירות היא תגובה מוסרית לקלקול ולטומאה שגורם היין, המאפשרת לאדם להתעלות לשיא של טהרה. הפנייה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מרחיבה את מעגל הנודרים גם לגרים ולעבדים, והציון אִישׁ אוֹ אִשָּׁה מבהיר שכל אדם בעל דעת ובשלות, לרבות נשים, יכול לצעוד בנתיב זה. המילה כִּי יַפְלִא מתארת החלטה מפורשת מתוך בחירה חופשית, שהיא גם מעשה פלאי של ויתור מרצון על תענוגות החומר. הבחירה לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר משמעותה פרישה והבדלה מיין, שהיא למעשה עטרת מלכות של שליטה רוחנית ביצר. התכלית היא לְהַזִּיר לַיהֹוָה, לא כסגפנות אלא כפינוי המרחב הנפשי לדבקות בה', צעד שאמנם מצער את הגוף אך מעלה את האדם לדרגת קדושה עליונה.