במדבר, פרק ו׳, פסוק י״ד

עם סיום נדרו וחזרתו לחברה, הנזיר מביא שלושה קורבנות לה' כנגד שלושת איסורי הנזירות שחלו עליו. הוא מביא כֶּ֩בֶשׂ֩ בֶּן־שְׁנָת֨וֹ תָמִ֤ים אֶחָד֙ לְעֹלָ֔ה המבטא שאיפה רוחנית, וְכַבְשָׂ֨ה אַחַ֧ת בַּת־שְׁנָתָ֛הּ תְּמִימָ֖ה לְחַטָּ֑את המסמלת יציבות מוסרית, ואת מוקד השמחה על השלמת הנדר, וְאַֽיִל־אֶחָ֥ד תָּמִ֖ים לִשְׁלָמִֽים. אף על פי שהחטאת מוקרבת ראשונה, התורה מקדימה את העולה כדי להדגיש את התקדשות הנזיר הטהור, ומיקום החטאת באמצע מלמד שגילוח השיער כשר לאחר כל אחד מהקורבנות. הקדמת המילים אַחַ֧ת ו-אֶחָ֥ד בחטאת ובשלמים מדגישה את החובה להביא בדיוק בהמה אחת, לעומת קורבן העולה שבו המילה מופיעה בסוף וניתן להביא ממנו יותר. פתיחת הפסוק במילה וְהִקְרִ֣יב והדרישה שהבהמות יהיו במצב תָמִ֤ים, כלומר ללא מום, מלמדות שאם הנזיר לא פירש את מטרתן, התאמתן הפיזית קובעת את ייעודן באופן אוטומטי.