בסיום תקופת הנזירות עובר התהליך לטקס פומבי, שבו וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן את הנזיר עצמו יחד עם קרבנותיו וסל המצות פנימה אל המקדש. בניגוד לסוטה המובאת בעל כורחה ולמצורע שרק מועמד בפתח, הנזיר בא מרצונו החופשי ומוכנס לִפְנֵי ה' אל תוך עזרת ישראל ושער נקנור, כדי שכוח הקדושה יחול עליו בעוצמה. כאשר הכהן ממשיך וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ, הסדר מתהפך ביחס לפסוקים הקודמים, שכן דרכו של המקרא להתייחס תחילה לקרבן שהוזכר אחרון. עצם החזרה על ציווי החטאת נועדה ללמד תנאי הלכתי מעכב, ולפיו עבודת הקרבן חייבת להיעשות במפורש לשם חטאת, ואם לא כן היא נפסלת.
במדבר, פרק ו׳, פסוק ט״ז
פרשת נשא
וְהִקְרִ֥יב הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְעָשָׂ֥ה אֶת־חַטָּאת֖וֹ וְאֶת־עֹלָתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.