במדבר, פרק ו׳, פסוק י״א

כאשר נזיר נטמא למת, וְעָשָׂה הַכֹּהֵן עבורו קורבנות בסדר קבוע, תחילה אֶחָד לְחַטָּאת וְאֶחָד לְעֹלָה. הקורבנות נועדו לכפרת הנזיר, וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ, ביטוי שמשמעותו החטאת המטרה והיטמאות לנפש מת, או לחלופין פגיעה בנפשו שלו על ידי צער וסיגוף פרישותו. מנגד, יש הרואים בנזירות אידיאל ומסבירים שהחטא שעליו הוא מכפר הוא דווקא עצם חזרתו מחיי הקדושה אל תאוות העולם הזה. לאחר הכפרה הנזיר מתחיל מחדש את מניין ימיו וְקִדַּשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בַּיּוֹם הַהוּא, כך ששערו חוזר להתקדש ביום הבאת הקורבנות או ביום שבו גילח את שיערו.