כאשר תקופת ההתקדשות של הנזיר נקטעת בעקבות היטמאות למת, התהליך דורש התחלה מחדש. התורה דורשת לא רק כפרה על הכישלון בשמירת הטהרה, אלא גם התחייבות מחודשת, תוך הדגשת הדרישה לרצף שלם ובלתי פוסק של ימי קדושה.
המילים וְהִזִּיר לַה' אֶת יְמֵי נִזְרוֹ משמעותן שעליו להתחיל לספור מחדש את כל ימי הנזירות שהתחייב עליהם מתחילתם [רש"י, אבן עזרא, שטיינזלץ]. ייתכן שבתחילה נדר את נדרו מתוך דחף של כעס או פחד מיצר הרע, ולכן לא הצליח להקדיש את עצמו באמת ונכשל בטומאה. כעת, נדרש ממנו לקבל על עצמו את הימים מחדש מתוך יישוב הדעת וכוונה טהורה לעבודת ה' [העמק דבר]. ספירת הימים החדשים מתחילה מיד, ואפילו טרם הבאת קורבן האשם. הקורבן נדרש כדי להשלים את כפרתו, אך אינו מעכב את חידוש מעמדו כנזיר [תורה תמימה, רלב"ג, העמק דבר].
באשר לקורבן עצמו, הנזיר נדרש להביא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְאָשָׁם. רוב קורבנות האשם מובאים מאיל, המכפר על חטאים של אנוכיות, ואילו כבש מובא על ידי מצורע השב לחברה. נזיר שנדרו נקטע בטומאה נמשל למצורע; עצם נדר הנזירות כולל בתוכו יסוד של פרישה והתנשאות מעל החברה. כל עוד הנזירות מושלמת בהצלחה, הפרישה מוצדקת לאור המטרה הרוחנית. אך מכיוון שהטומאה הכשילה את התהליך, הימים שעברו נחשבים כעת לפרישה חברתית חסרת תכלית והצדקה. לכן עליו להביא כבש, המסמל חבר פשוט בעדרו של ה', כדי לכפר על התנשאות זו ולשוב להשתלב בקהילה [רש"ר הירש].
הקביעה כי וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ מורה על כך שהימים שכבר נהג בהם נזירות מבוטלים לחלוטין ונמחקים מהחשבון, שכן תנאי מהותי בנזירות הוא שהימים יהיו שלמים ורצופים ללא כל הפסקה [רש"י, רלב"ג, אבן עזרא, שטיינזלץ]. עם זאת, השימוש בלשון הרבים "ימים" מלמד שביטול זה חל רק אם עברו לפחות שני ימים שלמים. אם הנזיר נטמא ביומו הראשון, אין לו "ימים ראשונים" שייפלו, ויום זה דווקא עולה לו למניין [תורה תמימה, מלבי"ם]. מנגד, אם נטמא בסוף התקופה, כל ימיו נופלים אפילו אם נותר לו רק יום אחד לסיום [רלב"ג].
המילים כִּי טָמֵא נִזְרוֹ מסבירות את סיבת הביטול, והפרשנים מסכימים כי הן באות להדגיש שרק טומאת מת גורמת לביטול מוחלט של כל הימים הקודמים. לעומת זאת, אם הנזיר הפר את הנדר ושתה יין, הימים אינם נסתרים כלל. אם גילח את שערותיו, הדבר מבטל רק שלושים יום מנזירותו, שזהו הזמן המינימלי לגידול פרע, אך אינו מוחק את כל התקופה [תורה תמימה, רש"ר הירש, העמק דבר, מלבי"ם]. בנוסף, נלמד מכאן שטומאות אחרות, כגון ימי טומאתו של מצורע, אמנם אינן נספרות במניין ימי הנזירות, אך הן גם אינן סותרות ומבטלות את הימים הקודמים שנשמרו בטהרה [תורה תמימה, מלבי"ם].