במדבר, פרק ו׳, פסוק י׳

כדי לחדש את נזירותו לאחר שנטמא, הנזיר מביא קרבנות המסמלים את התעלותו מחדש לשלמות רוחנית. הקרבתם מתאפשרת רק וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי, לאחר שהנזיר טבל, המתין לשקיעת החמה וגילח את שיערו הטמא ביום השביעי. זמן זה מהווה נקודת התחלה ולא מועד אחרון, ולכן אם יָבִא את קרבנותיו ביום מאוחר יותר הוא אינו עובר על איסור. על הנזיר להביא זוג עופות מאותו המין בדיוק, כלומר רק שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, ולשאת אותם בעצמו וללא שליח אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, כביטוי לאחריותו האישית לתהליך טהרתו.