במדבר, פרק ו׳, פסוק ד׳

איסור הנזירות דורש התנתקות מוחלטת מכל תוצרי הגפן כֹּל יְמֵי נִזְרוֹ, תקופה הנמשכת מרגע החלת הנדר ועד להשלמת תהליך הטהרה במלואו. התורה אוסרת על הנזיר ליהנות מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, איסור המאגד את כל תוצרי גפן היין, אך מוציא מכלל זה סוגי גפנים אחרים. כדי להמחיש את ההרחקה הגורפת, הכתוב מפרט כי הנזיר לֹא יֹאכֵל אפילו את פסולת הענבים, מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג, המורכבים מהגרעינים הפנימיים ומהקליפה החיצונית. בניגוד לאיסורים אחרים, איסור הנזיר חל על עצם האכילה מפרי הגפן, ולכן הוא כולל גם קליפות וגרעינים שאינם ראויים למאכל אדם, ואף ענבים פגומים שמעולם לא הבשילו.