במדבר, פרק ו׳, פסוק ג׳

קבלת הנזירות אינה מעשה של עינוי עצמי אלא דרך לשמור על צלילות הדעת והתעלות רוחנית לה', ולכן התורה דורשת כי הנזיר יַזִּיר ויפריש עצמו לחלוטין ממוצרי הגפן, בין אם מדובר ביַיִן חלש או מדולל, ובין אם זה שֵׁכָר חזק או טהור. כהרחקה נוספת נאסרה גם שתיית חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר, שכן למרות שטעמו של המשקה השתנה, מקורו ביין ויש להתרחק ממנו. האיסור מתרחב וכולל כׇל מִשְׁרַת עֲנָבִים, כלומר נוזל שבו הושרו או נטבלו ענבים עד שמימיו קיבלו טעם של יין. לבסוף, נאסרת אף אכילת עֲנָבִים לַחִים, לרבות ענבי בוסר שטרם הבשילו, וִיבֵשִׁים, שהם צימוקים, כאשר כל אחד ממצבי הפרי מהווה איסור נפרד.