יצא לכם פעם לחשוב איך אדם יכול להתקרב לה׳ בצורה מיוחדת במינה? אדם כזה, שמחליט להיות נזיר, מקבל על עצמו מדרגה רוחנית גבוהה מאוד, אפילו יותר מזו של כהן גדול. אבל להיות נזיר זה בכלל לא אומר לסבול, לצום או להכאיב לגוף, כי דברים כאלה רק מחלישים אותנו. במקום זה, הנזיר פשוט בוחר לשמור על ראש צלול ונפש רגועה. כדי לעשות זאת, הוא מתרחק ממשקאות שעלולים לבלבל את השכל. התורה אומרת שעליו להתרחק מכל מה שקשור לגפן. קודם כל מיַּיִן, שהוא יין חדש וחלש, וגם משֵׁכָר, שהוא יין ישן וחזק שעלול לגרום לאדם להיות שיכור. המילה יַזִּיר מלמדת שההתרחקות צריכה להיות מוחלטת לגמרי. הנזיר לא מתקרב ליין, לא מוכר אותו ואפילו לא משתמש בו כתרופה. חכמים אפילו המליצו לנזיר שעדיף לו ללכת מסביב לכרם ולא להיכנס אליו בכלל, רק כדי לא להתבלבל. האיסור הזה שייך רק לענבים, ולכן מותר לו לשתות מיצים טעימים מפירות אחרים, כמו תמרים למשל. הנזיר גם לא שותה חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר, כי למרות שהטעם השתנה והפך לחמוץ, זה עדיין התחיל את דרכו בתור יין. התורה מוסיפה שאסור לו לשתות שום מִשְׁרַת ענבים, כלומר מים שהשרו בתוכם ענבים עד שהמים קיבלו טעם של יין. ולבסוף, אסור לו לאכול עֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים, שזה אומר ענבים טריים, אפילו אם הם עדיין קצת בוסר, וגם ענבים מיובשים, שהם בעצם צימוקים. בסך הכל, הנזיר נזהר מאוד מחמישה דברים שמגיעים מהגפן: יין, ענבים, צימוקים, הגרעינים של הענב והקליפה שלו, וכך הוא יכול להתקדש ולהיות קרוב לה׳ בלב שלם ובמחשבה ברורה.
במדבר, פרק ו׳, פסוק ג׳
פרשת נשא
מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר חֹ֥מֶץ יַ֛יִן וְחֹ֥מֶץ שֵׁכָ֖ר לֹ֣א יִשְׁתֶּ֑ה וְכׇל־מִשְׁרַ֤ת עֲנָבִים֙ לֹ֣א יִשְׁתֶּ֔ה וַעֲנָבִ֛ים לַחִ֥ים וִיבֵשִׁ֖ים לֹ֥א יֹאכֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.