תארו לעצמכם אדם שמסתובב עם כתר בלתי נראה על הראש, כתר שהופך אותו למיוחד וקדוש מאוד. איך לדעתכם הוא צריך להתנהג? הנזיר הוא בדיוק אדם כזה! כשהוא מחליט להקדיש את עצמו לה', הוא מגיע לדרגת קדושה כל כך גבוהה, אפילו יותר מכהן רגיל. בגלל הקדושה המיוחדת הזו, התורה מצווה עליו שאם חלילה אחד מקרובי המשפחה הכי קרובים שלו נפטר, כמו לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ, אסור לו להתקרב אליהם ולהיטמא.
אבל מה יקרה אם הנזיר הולך בדרך ומוצא אדם שנפטר ואין לחלוטין אף אחד אחר שיכול לדאוג לו ולקבור אותו? במקרה המיוחד הזה, שנקרא "מת מצווה", הנזיר דווקא חייב לעזור, כי הכבוד של אותו אדם חשוב ודוחה הכול. התורה מוסיפה את המילה בְּמֹתָם כדי ללמד אותנו שהאיסור להתקרב הוא רק בזמן הפטירה, אבל אם קרוביו חולים, או אם הוא רוצה לעמוד יחד עם כולם כדי לנחם את המשפחה ולומר מילים טובות, מותר לו בהחלט לעשות זאת.
הסיבה לכל ההלכות האלו מוסברת במילים כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו עַל־רֹאשׁוֹ. המילה נזר פירושה כתר. השיער הארוך של הנזיר הוא לא סתם תסרוקת, אלא סמל פיזי, ממש כמו כתר של מלך, שמכריז לכולם שהוא בחר להיות קרוב לה', להשתחרר מהרצונות הרגילים של העולם, ולחיות חיים של קדושה.