כשאתם עומדים לצאת לדרך חדשה או למסע ארוך, איזה כיף זה לקבל ברכה טובה שתשמור עליכם ותיתן לכם כוח. בדיוק בגלל זה, רגע לפני שעם ישראל מתחיל את המסעות שלו במדבר, ה' מעניק להם מתנה מיוחדת שנועדה לשמור עליהם: ברכת כהנים.
חשוב להבין שהכהנים הם לא אלה שמברכים מהכוח של עצמם. ה' הוא המברך האמיתי, והכהנים הם רק הצינור שדרכו עובר השפע והטוב של ה' אל העם. בגלל שזו עבודת קודש חשובה כל כך, הכהן חייב להתכונן אליה. הוא נוטל את ידיו, ואסור לו לברך אם הוא שתה יין, כדי שיהיה צלול ומרוכז לגמרי בתפקיד שלו.
התורה נותנת לכהנים הוראות מאוד ברורות איך בדיוק לברך. המילה כֹּה מלמדת שצריך לברך בדיוק בצורה הזו: בעמידה, כשפני הכהנים מופנות אל הקהל באהבה ובכבוד, וכשהידיים שלהם מורמות כלפי מעלה כדי להזכיר לכולם שהברכה מגיעה מה'. התורה משתמשת במילה אָמוֹר שנכתבה בצורה מלאה עם האות ו, כדי לרמוז לכהנים שאסור להם לברך בחיפזון, אלא הם צריכים לעשות זאת לאט, מכל הלב ובכוונה גדולה. מהמילים אָמוֹר לָהֶם אנחנו לומדים שהכהנים צריכים לדבר בקול רם וברור כדי שכולם יוכלו לשמוע. בנוסף, הכהנים לא מתחילים את הברכה בעצמם. קודם כל החזן מקריא להם את המילים, והם חוזרים אחריו. כך הכהן מתמלא קודם בעצמו בברכה של ה', ורק אז הוא מעביר אותה הלאה אל העם, כמו כלי מלא שמעביר את הטוב לכל עבר.