במדבר, פרק ז׳, פסוק פ״ד

זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ התאפיינה בהתנדבות אישית של מנהיגי העם, אשר הביאו את קורבנותיהם מיד לאחר סיום משיחת המזבח, בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ. אף על פי שכל נשיא הקריב ביום אחר, התורה מתייחסת לאירוע כאילו התרחש ביום אחד כדי להראות שוויון מוחלט ביניהם, שכן כולם הגו את הרעיון יחד והתכוונו להקריב עבור כלל העם. ההדגשה שהתרומה הגיעה מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל נועדה לשבח את יוזמתם העצמאית שנעשתה מתוך נדבת לב וללא צורך בזירוז. סיכום המספרים בסוף הפסוק, קַעֲרֹת כֶּסֶף שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מִזְרְקֵי כֶסֶף שְׁנֵים עָשָׂר כַּפּוֹת זָהָב שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, נועד לאחד את כל השבטים ולהעיד שכולם היו שווים בזכות הבאת הקורבן. כמו כן, הסיכום מלמד על שלמותם של הכלים, שה' שמר עליהם מכל פגם ומשקלם נותר מדויק וזהה בין אם נשקלו בנפרד ובין אם יחד.