במדבר, פרק ז׳, פסוק י״ב

הקרבת קורבנות הנשיאים החלה באחד בניסן, יום של התחלות חדשות, אך המילה וַיְהִי רומזת גם לצער על מות נדב ואביהוא באותו יום. מי שזכה להיות הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן היה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב, שנודע בגבורתו בקריעת ים סוף, אך בשל ענוותנותו, גדולתו האישית והאבל על אחייניו, הוא אינו מכונה כאן בתואר נשיא כדי למנוע תחושת גאווה. זכותו להקריב ראשון נבעה מחשיבות השבט שאותו ייצג, לְמַטֵּה יְהוּדָה, אף שמימן אֶת קָרְבָּנוֹ מכיסו הפרטי והוסיף למעשה הפיזי גם משמעות רוחנית של זכויות ומעשים טובים. למרות שכל הנשיאים הביאו קורבן זהה לחלוטין ללא כל תחרות ביניהם, ה' כיבד כל אחד מהם בפירוט נפרד כדי להוקיר את האחווה ששררה ביניהם ואת הכוונה הייחודית שכל נשיא יצק למעשהו.