במדבר, פרק ז׳, פסוק א׳

בראש חודש ניסן הושלמה מלאכת המשכן והשכינה ירדה לשרות בישראל, אירוע שהביא שלום וכפרה על חטא העגל, אף שהמילה וַיְהִי רומזת גם לצער על מות בני אהרן באותו יום. הזמן מתואר כיום כַּלּוֹת, משום שבו הסתיימו ההקמות והפירוקים היומיומיים של המשכן, וכן משום שישראל נמשלו בו לכלה הנכנסת לחופה עם ה'. התורה מדגישה כי דווקא מֹשֶׁה הוא זה שהקים את המשכן, בזכות מסירות נפשו על המלאכה למרות שלא בנה את הכלים בפועל. הפסוק מפרט את תהליך הקידוש החד פעמי בשמן: וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָיו וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָיו. החזרה הכפולה בסוף הפסוק, וַיִּמְשָׁחֵם וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם, באה ללמד שקדושת הכלים חלה רק כאשר כולם חוברו יחד למערכת שלמה ואורגנית אחת.