במדבר, פרק ז׳, פסוק פ״ו

בסיום חנוכת המשכן מסוכמות תרומות נשיאי השבטים, ובהן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה כַּפּוֹת זָהָב שהיו מְלֵאֹת קְטֹרֶת. הבאת הקטורת בכפות אלו היוותה חידוש, שכן היא הובאה כקרבן ציבור על המזבח החיצון במקום על המזבח הפנימי. הכתוב מבהיר שהכפות עצמן היו עשויות מזהב, אך משקלן נמדד לפי המשקל הרגיל של מטבע כסף, כך שמשקל הַכַּף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ היה עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה שקלים, ומשקל כׇּל־זְהַב הַכַּפּוֹת יחד, ללא הקטורת, עמד על עֶשְׂרִים וּמֵאָה שקלים. החזרה על מניין הכפות ומשקלן הכולל באה להעיד שלא נפסלו במהלך החנוכה, וללמד שכל נשיא המשתתף במצווה ציבורית זוכה לא רק בשכר על תרומתו הפרטית, אלא גם נעשה שותף לזכות הכללית של הציבור כולו.