שמותיהם של הנָשִׂיא לִבְנֵי גָד ואביו, המובאים בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, טומנים בחובם רמזים היסטוריים לנחלת השבט בעבר הירדן. השם אֶלְיָסָף מסמל את איסוף בני השבט לעריהם בעוד לוחמיהם יצאו כחלוצים, וכן את התוספת של ארצות סיחון ועוג לנחלתם המקורית בהסכמת ה'. שמו של אביו, בֶּן־דְּעוּאֵל, מתפרש כקריאה "דעו אֵל". קריאה זו רומזת למזבח העדות שבנו בני גד עם שובם לנחלתם, כדי להוכיח לדורות הבאים שגם השבטים המרוחקים מעבר לירדן הם עובדי ה' וחלק בלתי נפרד משאר שבטי ישראל.
במדבר, פרק ז׳, פסוק מ״ב
פרשת נשא
בַּיּוֹם֙ הַשִּׁשִּׁ֔י נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י גָ֑ד אֶלְיָסָ֖ף בֶּן־דְּעוּאֵֽל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.