שמותיהם של נשיאי השבטים טומנים בחובם לעיתים רמזים לאירועים ולתהליכים רוחניים שעברו על אבות השבט. שמו של נשיא שבט ראובן, אֱלִיצוּר, רומז לכך שה' מחל לראובן על המעשה המוזכר בספר בראשית, שם מתואר ששכב עם בלהה פילגש אביו. השם מורכב מהמילה "אֵלִי", כלומר אלוהי, ומהמילה "צוּר" שמשמעותה צֳרִי ותרופה. מכאן שה' הביא תרופה וריפוי לפגמו של ראובן [אור החיים].
המשך שמו של הנשיא, בֶּן שְׁדֵיאוּר, רומז לאותו מעשה הרשום בתורה. הריפוי והכפרה על כך באים לידי ביטוי בסמיכות הפסוקים: מיד לאחר תיאור המעשה, התורה ממשיכה במילים "ויהיו בני יעקב שנים עשר". סמיכות זו מרפאת את הנגע ומעידה כי ראובן נותר חלק בלתי נפרד משנים עשר השבטים. דבר זה אף עולה בקנה אחד עם דברי חכמים הקובעים כי כל האומר שראובן חטא אינו אלא טועה, כפי שמוכח מהעובדה שהתורה מיהרה למנותו מיד לאחר מכן יחד עם שאר אחיו השלמים והצדיקים [אור החיים].