פרשת קורבנות הנשיאים בחנוכת המזבח מציגה תופעה ייחודית: כל נשיא מביא בדיוק את אותו הקורבן, אך התורה מקדישה לכל אחד מהם פסוקים נפרדים וחוזרת על פירוט הקורבן במלואו שנים עשר פעמים. הפרשנים מסבירים כי החזרה נועדה ללמד שכל נשיא יצק לקורבנו כוונה רוחנית שונה וייחודית התואמת את אופיו של שבטו, למרות שהמעשה החיצוני היה זהה [חומש קה"ת]. בנוסף, הפירוט השווה לכולם נועד לשבח את הנשיאים על כך ששררו ביניהם שלום ואחווה; איש מהם לא ניסה להתחרות, להוסיף על קורבנו של חברו או להתגאות עליו, והקב"ה כיבד כל אחד מהם בפרשה משלו כהוקרה על ענוותנותם ועל תשובתם, לאחר שבעבר התעצלו בתרומה למשכן [ברכת אשר, כלי יקר].
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
הקרבת הקורבנות החלה באחד בניסן. יום זה היה מיוחד ו"נטל עשר עטרות" – כלומר, ציין עשר התחלות חדשות, ובהן היום הראשון לבריאת העולם והיום הראשון להקרבת הנשיאים [רש"י, דעת זקנים, רא"ש, תורה תמימה]. עם זאת, המילה "וַיְהִי" הפותחת את הפסוק רומזת גם לצער, שכן באותו יום ממש מתו נדב ואביהוא, בני אחותו של נחשון [שפתי כהן].
נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב
שמו של נחשון מעיד על גבורתו האישית, שכן הוא היה הראשון שקפץ למים הסוערים (כנחשול של ים) בקריעת ים סוף [אור החיים]. עם זאת, בולט מאוד כי בניגוד לכל שאר הנשיאים בפרשה, נחשון אינו מכונה בתואר "נשיא". הפרשנים מציעים לכך מספר טעמים:
הגישה המרכזית היא שהדבר נובע מענווה. דווקא משום שזכה להיות הראשון שמקריב, נחשון השפיל את עצמו כדי שלא להתגאות על חבריו [רבנו בחיי, תולדות יצחק, חזקוני, טור].
גישה נוספת קושרת זאת לאבלו האישי: מכיוון שבאותו יום מתו אחייניו, נחשון לא רצה לנהוג בשררה והדר של נשיאות, אלא רק לקיים את השמחה שבעשיית המצווה [העמק דבר, שפתי כהן].
מנגד, יש המסבירים שגדולתו של נחשון הייתה כה מובהקת, עד ששמו עצמו היה חשוב וגדול יותר מהתואר "נשיא" [העמק דבר, אור החיים].
לְמַטֵּה יְהוּדָה
הביטוי בא ללמד שזכותו של נחשון להקריב ראשון לא נבעה רק ממעלתו האישית, שהרי כל הנשיאים היו שווים במעלתם, אלא בזכות החשיבות של שבט יהודה שאותו הוא ייצג [גור אריה, שפתי חכמים]. למרות שהקריב בשם השבט, הכתוב מדגיש בהמשך שזהו קורבנו האישי של נחשון, כדי להבהיר שהוא מימן את הקורבן מכיסו הפרטי ולא גבה את הכסף מבני שבטו [רש"י, מלבי"ם, ברטנורא].
אֶת קָרְבָּנוֹ
הדגשת המילה נועדה להראות שנחשון הקריב למעשה שני קורבנות: את הקורבן הפיזי על המזבח, ואת קורבנו הרוחני – זכויותיו ומעשיו הטובים [אור החיים]. בהמשך, כאשר התורה מפרטת את הקורבן, היא משתמשת במילה "וְקָרְבָּנוֹ" עם תוספת של האות וי"ו (בניגוד לשאר הנשיאים שאצלם נכתב "קרבנו"). תוספת זו של וי"ו החיבור נועדה ליצור רושם כאילו נחשון ממשיך אדם אחר שקדם לו, ובכך להקטין את חשיבותו כ"ראשון" ולמנוע ממנו תחושת גאווה [רבנו בחיי, כלי יקר, צרור המור].