הקרבת קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן ממשיכה בסדר קבוע, כאשר כל יום מוקדש לשבט אחר. לאחר הקרבת שבט יששכר ביום השני, מגיע תורו של שבט זבולון, והכתוב מעצב תבנית לשונית שתחזור על עצמה בשאר ימי ההקרבה.
כאשר בוחנים את המילים בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן, ניכר הבדל בולט לעומת תיאור ההקרבה של שבט יששכר ביום הקודם. בעוד שאצל יששכר הופיע שמו של הנשיא ופועל ההקרבה בתחילת המשפט, כאן התואר והשיוך השבטי מקדימים את שמו של הנשיא [ברכת אשר על התורה]. הסיבה לכך היא שאצל יששכר פועל ההקרבה כבר הוזכר במפורש, ולכן התואר "נשיא יששכר" נכתב כהשלמה טבעית לשמו. לעומת זאת, בשאר השבטים המטרה היא להודיע קודם כל מי היה השבט שזכה להקריב באותו יום, ולכן המשמעות היא שביום זה, הנשיא שהביא את הקורבן היה משבט זבולון [רש"י, גור אריה]. תוספת ההסבר שמדובר בנשיא המקריב באותו יום היא נחוצה, שכן קריאה מילולית פשוטה של הכתוב עלולה ליצור רושם מוטעה שאליאב שימש כנשיא רק ביום השלישי ולא לאחר מכן [שפתי חכמים].
שמו של הנשיא, אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן, טומן בחובו משמעות עמוקה המשקפת את אופיו וייעודו של שבט זבולון. השם "אליאב" רומז למילה "אב", ומבטא את תפקידו של זבולון כתומך ומעמיד של לימוד התורה של שבט יששכר. השם "חלון" נגזר מהמילה חולין, ומצביע על כך שאנשי זבולון אינם עוסקים בלימוד תורה במשרה מלאה, אלא שקועים במסחר ובענייני החולין של העולם הזה. אף על פי שעיסוקו המרכזי הוא בענייני חולין ופרנסה, בזכות תמיכתו הכלכלית בלומדי התורה, הוא זוכה למעמד מכובד ונקרא "אב" לאלו שעוסקים בתורה [אור החיים].