במדבר, פרק ז׳, פסוק כ״ד

קרה לכם פעם שחיכיתם בסבלנות לתור שלכם באירוע חשוב? בחנוכת המשכן, כל שבט קיבל יום מיוחד משלו להביא את המתנה והקורבן שלו לה'. כעת מגיע התור של השבט השלישי. התורה כותבת בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָשִׂיא לִבְנֵי זְבוּלֻן. התורה מציינת קודם כל את שם השבט ורק אחר כך את שם המנהיג, כדי להודיע בחגיגיות שהיום זה היום המיוחד של שבט זבולון. המילה נָשִׂיא מופיעה כאן כדי להסביר שהוא זה שהביא את הקורבן באותו יום, כדי שלא נחשוב בטעות שהוא היה מנהיג רק ליום אחד. לשם של הנשיא, אֱלִיאָב בֶּן חֵלֹן, יש משמעות עמוקה שמלמדת אותנו על האופי של השבט. השם אֱלִיאָב מזכיר את המילה אב. שבט זבולון עזר ותמך בשבט יששכר שלמד תורה, ולכן הוא נחשב כמו אבא שדואג ללומדים. השם חֵלֹן בא מהמילה חולין, שמתארת עבודה ודברים רגילים של יום יום. אנשי שבט זבולון לא למדו תורה כל היום, אלא עבדו קשה במסחר ובעסקים. אבל למרות שהם עבדו, בזכות זה שהם תרמו מהכסף שלהם כדי לעזור לאחרים ללמוד תורה, הם זכו לכבוד גדול מאוד.