ניסיתם פעם להקשיב למישהו שמדבר מתוך חדר פנימי, כשאתם עומדים בחוץ? אחרי שעם ישראל סיים לבנות את המשכן, האוהל המיוחד הזה הפך למקום שבו ה׳ מדבר עם משה. כשהתורה אומרת וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד, הכוונה היא שמשה לא נכנס ממש עד הסוף אל תוך קודש הקודשים. הוא עמד בחדר הקדמי שנקרא היכל, ומשם הקשיב לקול של ה׳. הקול ירד מהשמיים ישר אל המרווח שבין שני הכרובים שמעל ארון הברית, ומשם יצא החוצה אל האוזניים של משה.
התורה מדגישה שמשה שמע אֶת־הַקּוֹל. זה לא היה סתם קול, אלא בדיוק אותו קול חזק ומוכר שכל עם ישראל שמע כשקיבלו את התורה בהר סיני. אבל כאן קרה נס מדהים, כי למרות שהקול היה כל כך עוצמתי, הוא נעצר בדיוק בפתח האוהל ואף אחד בחוץ לא יכול היה לשמוע אותו.
המילה מִדַּבֵּר כתובה בצורה מיוחדת שמלמדת אותנו משהו מעניין. מתוך כבוד, ה׳ כביכול דיבר לעצמו, ומשה שעמד שם פשוט קלט ושמע את הדברים. התורה גם מוסיפה את המילה אֵלָיו, כדי להסביר שרק משה שמע את הקול הזה, ולא אהרון או שאר האנשים.
בסוף הפסוק כתוב שוב וַיְדַבֵּר אֵלָיו. למה? כדי ללמד אותנו שמשה גם ענה ודיבר בחזרה אל ה׳. בניגוד לאנשים אחרים שהיו נבהלים ונופלים על הרצפה מפחד כשהיו שומעים מסר מהשמיים, משה עמד בביטחון. הוא הקשיב לקול הברור, ושוחח עם ה׳ פנים אל פנים, ממש כמו שאדם מדבר עם חבר קרוב.