קרה לכם פעם שהתאספתם כל ילדי הכיתה כדי להכין יחד הפתעה גדולה? כשכל אחד תורם משהו קטן, בסוף נוצר משהו ענק ומרשים. בדיוק כך קורה בסיום חנוכת המשכן. התורה עורכת סיכום חגיגי של כל המתנות שהביאו נשיאי השבטים. אחת המתנות המיוחדות הייתה שתים עשרה כפות. התורה מדגישה שאלו היו כַּפּוֹת זָהָב, כדי שלא נתבלבל ונחשוב שאולי הן היו עשויות מחומר אחר. הכפות עצמן היו עשויות מזהב טהור, וכל אחת מהן נשקלה לפי המשקל הרגיל של שקל הקודש, כך שכל הכפות יחד שקלו מאה ועשרים שקלים. בנוסף, הכפות היו מְלֵאֹת קְטֹרֶת, תערובת ריחנית שהובאה הפעם באופן יוצא דופן כקרבן של כלל הציבור על המזבח החיצון.
אבל למה התורה טורחת לחבר ולסכם את כל הכפות יחד, אם היא כבר פירטה קודם מה כל נשיא הביא בנפרד? הסיכום הזה מגלה לנו סוד חשוב: כאשר אדם משתתף במצווה יחד עם כולם, הוא לא מקבל שכר רק על החלק האישי שלו. ה' מחבר את כל המעשים הטובים יחד, וכל אחד זוכה להיות שותף בזכות הגדולה והעצומה של כל הציבור.