סיכום תרומות הנשיאים חותם את תיאור חנוכת המשכן ומציג חישוב מדויק של משקל כלי הכסף, תוך חשיפת שלמות פיזית ורוחנית נדירה.
מבחינה תחבירית, הפסוק מסכם את הנתונים: שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה שקלים הם משקלה של הַקְּעָרָה הָאַחַת כֶּסֶף, וְשִׁבְעִים שקלים הם משקלו של הַמִּזְרָק הָאֶחָד. סך כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים שהביאו שנים עשר הנשיאים עומד על אַלְפַּיִם וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ [ביאור שטיינזלץ]. המילה הַקְּעָרָה נכתבה בה"א הידיעה מכיוון שהיא מתייחסת לכלים שכבר הוזכרו קודם לכן [משכיל לדוד], והיא מנוקדת בשווא תחת האות קו"ף [מנחת שי].
הפרשנים שואלים מדוע התורה חוזרת ומפרטת את משקל הכלים שכבר תואר בפסוקים הקודמים. רוב הפרשנים מסבירים כי בפירוט הקודם לא צוין באיזה סוג שקל נשקלו הקערות. החזרה כאן נועדה ללמד שכל הכלים, כולל הקערות, נשקלו בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ [רש"י, שפתי חכמים, מזרחי, מלבי"ם]. עם זאת, הפסוק משמיט את העובדה שהכלים היו מלאים בסולת, משום שסיכום זה מתמקד רק בחידוש שבהפיכת הכלים לרכוש ציבורי של כלל ישראל, בעוד שבמנחת הסולת לא היה חידוש כזה [העמק דבר].
הביטוי כֹּל כֶּסֶף הַכֵּלִים חושף תופעה פלאית הנוגעת לדיוק משקלם של כלי המקדש. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכלים היו מכוונים במשקלם באופן מוחלט. בדרך הטבע, כאשר שוקלים פריטים רבים כל אחד בנפרד, קשה להימנע מסטיות זעירות או מהכרעה קלה של המאזניים, וכאשר שוקלים את כולם יחד, הסטיות מצטברות ונוצר פער במשקל הכולל. אולם בכלי המשכן, משקלו של כל כלי היה כה מדויק, עד שכאשר שקלו אותם בנפרד וכאשר שקלו את כולם יחד, התקבל בדיוק אותו המשקל, ללא כל תוספת או חיסרון [רש"י, מזרחי, צאינה וראינה, דברי דוד]. רובד נוסף של פלא זה מובא בשם רבי נתן, ולפיו הכסף היה כה טהור עד שגם אם היו מתיכים את הכלים ויוצרים אותם מחדש, הם היו שומרים על צורתם, קדושתם ומשקלם המדויק [צפנת פענח, מלבי"ם].
לדיוק הפיזי המופלא הזה ישנן שתי משמעויות עמוקות המשלימות זו את זו. הראשונה היא סמלית: המשקלים של הכלים לא היו מקריים, אלא כיוונו לסודות פנימיים ולמשמעויות נסתרות. כל סטייה קלה במשקל הייתה פוגמת בחשבון הכולל ומונעת את השגת המטרה הרוחנית שלשמה נוצרו [גור אריה, יריעות שלמה]. המשמעות השנייה נוגעת לאחדותם של הנשיאים: אף שכל נשיא הקריב את קורבנו ביום אחר, כולם כיוונו מדעתם לאותו משקל בדיוק. השוויון המוחלט במשקל הכלים מעיד על כך שכוונת כולם הייתה שווה וטהורה כלפי ה', ושהם היו שקולים וצדיקים גמורים במעלה אחת, ללא חשיבות לסדר שבו הקריבו את קורבנם [שפתי חכמים, דברי דוד, משכיל לדוד, מלבי"ם, יריעות שלמה].