קורבנו של נשיא שבט מנשה כולל פירוט של הבהמות שהובאו לזֶבַח הַשְּׁלָמִים, ובהן שני פרים מן הבָּקָר, חמישה אֵילִם, חמישה עַתֻּדִים (תישים) וחמישה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה [ביאור שטיינזלץ].
מעבר לרשימת הקורבנות, שמו של הנשיא, גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר, נדרש כרמז לקורות חייו ולמידותיו של יוסף, אבי השבט. השם גַּמְלִיאֵל מבטא את ההכרה כי ה' גמל חסדים עם יוסף, והשם פְּדָהצוּר מרמז על כך שה' פדה אותו מבית הסוהר. מתוך כך נלמדת גדולתו הרוחנית של יוסף, ששמר על יראת שמים יציבה בכל מצב. בעוד שדרכו של אדם רגיל היא לירא מה' בעוניו ולבטוח בעושרו כאשר הוא מתעשר, יוסף הוכיח יראה עקבית לאורך כל הדרך. בתחילת דרכו, בשפל מצבו, סירב לחטוא באומרו "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים", וגם כאשר עלה לגדולה ונעשה מלך, לא זנח את אמונתו והמשיך להכריז "את האלהים אני ירא" [שפתי כהן].