שמותיהם של נשיא שבט גד ואביו טומנים בחובם רמזים היסטוריים לקורותיו של השבט ולנחלתו המיוחדת בעבר הירדן. השם אֶלְיָסָף מתפרש בשני אופנים הקשורים למעשיהם: ראשית, מלשון איסוף, שכן בני גד נאספו והתיישבו בעריהם שבעבר הירדן על פי ציווי ה׳, בעוד גיבורי החיל שלהם עזבו את משפחותיהם ועברו חלוצים לפני המחנה. שנית, מלשון תוספת, המרמזת על כך שבני גד הוסיפו לעצמם נחלה מעבר לגבולות הארץ שהובטחה במקור לאברהם. הם נטלו את ארצות סיחון ועוג מיוזמתם, וה׳ הסכים עמם ואישר את הוספת השטח כחלק מארץ ישראל [אור החיים].
השם בֶּן־דְּעוּאֵל נדרש כצירוף המילים "דעו אֵל". כינוי זה רומז למזבח העדות שבנו בני גד עם שובם לנחלתם בעבר הירדן. המזבח נועד לשמש כהיכר וכעדות לדורות הבאים, כדי שיידעו הכל כי גם השבטים המרוחקים היושבים מעבר לירדן הם עובדי ה׳ וחלק בלתי נפרד משאר שבטי ישראל [אור החיים].